החלטה בתיק רע"א 25730-11-11

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 11.10.11 (כב' השופטת סגנית נשיא דליה אביגיא) לפיה נתקבלה בקשת המשיבים לעיכוב הליכים והעברת ההליך לבוררות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה כספית על סך 753,137 ש"ח שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בגין אי עמידה והפרת המשיבות את התחייבויותיהן בהסכם לביצוע עבודות קבלניות (להלן: " ההסכם"), שנכרת בין המבקשת לבין המשיבות 1 ו-2 בערבות אישית של המשיב 3 לכל התחייבויות המשיבות 1 ו-2 לפי ההסכם. 

על פי האמור בבקשה התקיימו שתי ישיבות מקדמיות בבוררות ונקבע על ידי כב' הבורר כי תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים יוגשו עד ליום 17.11.11.

בבר"ע שלפני טענה המבקשת בין היתר שהמחלוקת בין הצדדים היא בעניין הפרת ההסכם, ולא בעניין ביצועו או אי ביצועו כפי שנקבע בהחלטה נשוא הבר"ע. לטענתה, תנית הבוררות שבהסכם - בה נקבע שכל חילוקי דעות בין הצדדים בקשר לביצוע ההסכם ימסרו להכרעת בורר שימונה ע"י ראש לשכת עוה"ד - אינה חלה על ביטולו של ההסכם או על הפרתו אלא על ביצוע הוראותיו, ולכן הליכי הבוררות נוהלו שלא כדין ובניגוד להסכמת הצדדים.

המבקשת טוענת כי בית המשפט לא התייחס לטענתה לפיה מונה כב' הבורר בהליך שאינו תקין. לטענתה, במקרה דנא קבע כב' ראש לשכת עורכי הדין את זהות הבורר ללא שביקש את תגובת המבקשת, וזאת בניגוד לכללי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בהם נקבע שרק לאחר שלא תהיה הסכמת הצדדים אודות זהות הבורר מרשימת בוררים שיתן ראש לשכת עורכי הדין לצדדים יבחר כב' ראש לשכת עוה"ד בורר מטעמו.

המבקשת טענה כי בית המשפט שגה בהחלטתו לגבי הכללת המשיבים 2 ו-3 כצד לבוררות ללא הסכמת המבקשת. לשיטתה ביהמ"ש לא התייחס לטענתה לפיה המשיבים 2 ו-3 אינם חתומים על ההסכם אלא המשיבה 1 והמבקשת בלבד, וכי ביהמ"ש שגה כאשר ראה במשיב 3 כמי שההסכם חל עליו בעוד שכתב הערבות אינו מהווה נספח להסכם ולא צורף לו.

מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סד"א החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת מבלי לבקש את תשובת המשיבים.

אציין תחילה, כי הבר"ע - שבמסגרתה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה - הוגשה ביום 14.11.11, יותר מחודש ימים לאחר מתן ההחלטה נשוא הבר"ע שניתנה במעמד הצדדים, ללא הסבר מדוע הוגשה כה סמוך למועד ישיבת הבוררות הקרובה. 

כלל הוא כי " בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט על פי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ושמורה היא למקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות שיפוטית משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. כלל זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות שהוא מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, תוך החלת גמישות בעניינים של סדר דין וראיות, והמושתת על רצון" (רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ, [פורסם בנבו], 10.5.07).

וכן: " משהחליטה הערכאה הדיונית לעכב את ההליכים המתנהלים לפניה ולהעביר את הדיון לבוררות, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטה זו. עיכוב הליכים כאמור הינו עניין המצוי בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ורק במקרים בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של זו תתערב בו ערכאת הערעור" (רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו], 4.10.09; ראו גם: רע"א 2528/08 קוצקי נ' הראל [פורסם בנבו], 4.1.09 ).

הבר"ע שלפני מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבבוררות בין הצדדים ואינה מעוררת שאלה החורגת מתחום הבקשה. טענות המבקשת בבר"ע מתייחסות לנסיבות העניין, תחומן למחלוקת שבין הצדדים ואין בהן משום חשיבות משפטית יוצאת דופן. המבקשת לא הראתה כל טעם מדוע קיימת חשיבות לעניין במישור הכללי.

גם לא מצאתי בקביעותיו של בית המשפט 'טעות של ממש' המצדיקה על פי הכללים שנקבעו בפסיקה תיקון בערעור.

ביהמ"ש קמא ישב על המדוכה שמע את הצדדים לפניו לרבות את חקירת המשיב המצהיר בבקשה לעיכוב הליכים והחלטתו סבירה על פניה.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה לדחות את טענת המבקשת לפיה תניית הבוררות שבהסכם לא חלה במקרה דנא בו בוטל ההסכם. מדובר בטענה שעל פניו אינה מתיישבת עם לשון ההסכם ועם תכליתו.

עיון בתיק בימ"ש קמא בנט המשפט בסעיף הבוררות שבהסכם, מצביע שהצדדים נקטו נוסח לפיו " כל חילוקי דעות ביניהם בקשר לביצוע הסכם זה יימסרו להכרעת בורר...".

תביעת המבקשת מן המשיבים הינה בגין אי עמידה בהתחייבויותיהם לפי ההסכם והפרתו (ראו גם סעיפים 37-47 לכתב התביעה), והינה על פני הדברים בגדר חילוקי דעות 'בקשר לביצועו או אי ביצועו של ההסכם'.

זאת ועוד, " הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים ... יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים חוזיים או נובעות מהן ... תתבררנה במסגרת הליך הבוררות" (רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו], 4.10.09).

עיון בהסכם שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה מעלה על פניו שהמשיבה 2  - כפי שנקבע גם בהחלטה נשוא הבר"ע - היא צד להסכם ביחד ולחוד עם משיבה 1, ושהמשיב 3 ערב לחיובים על פי ההסכם אשר תניית הבוררות קיימת בו וחתם עליו (כפי שמסר גם בחקירתו בראשי תיבות בשם המשיבה 2 )    לא הסתייגות.

 על שאלת מינוי הבורר על ידי ראש לשכת עורכי הדין בהתאם לכללי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין להתברר במסגרות אחרות (ראו גם סעיף 32 לבר"ע). מעיון בבר"ע עולה שלמבקשת נודע על מינוי הבורר עו"ד שלמה הס ביום 30.8.11 והיה ביכולתה לפנות מבעוד מועד לפני הגורמים המתאימים כדי להשיג על הליך מינוי הבורר על ידי ראש לשכת עוה"ד. ובפרט שאין בבר'ע שום טענה מהותית כנגד זהות הבורר.